בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים

ליל הסדר אצל המארחים הנפלאים יוסי וסימה, אורצ'ו ורועיקי(שהיה חסר כיון שנשאר בבסיס, אבל אהוב גם מרחוק!)

חגגנו יחד עם המשפחות המורחבות של יוסי, אוריתי ואמא שלי. פתחנו במופע מפתיע של טל אחי שנכנס בדלת מחופש ל"אליהו התלת מימדי" או יש שיאמרו "אליהו ענבים" ונתן שם שואו שגרם לגדולים ולקטנים לשמוח ולהתלהב מההפתעה:)

אחר כך סבא אלברטו החל את הסדר ונעם לנו עם המנגינות והסגנון הספרדי שהפך אותו לטרובדור שלנו (זמיר)בליל הסדר הזה. (ועל כך נאחל לו עוד שנים רבות של שמחה וניגונים:)

עשינו סבב קושיות, קראנו מההגדה בהצלחה בניסיון לא לטעות במילים:), שרנו את השירים בקולי קולות ואפילו שברנו את הראש בניסיון לענות על טריווית שאלות לפסח שהרכיב מתן הבן דוד המקסים שלי.

התענגנו על כל ביס בין מרק קנידלעך,דגים מרוקאים חריפים, כבד קצוץ, מטבוחה, וקציצות אבוחצירה....עם מתן הזדמנות שווה לכל העדות בשולחן לחגוג אצלנו בבטן עם תחילת ארוחת החג וההזדמנות שבה להנות מהדליקטס של כל הבשלניות שלנו יחד.

סיפורי סבתא...וסבא גם :)

בין מנה למנה היתה לי הזדמנות לפתח שיחות עומק עם הסבתות האגדתיות והסבא המשגע לבית המשפחה המורחבת, סבתא אנה וסבא אלברטו היקרים שלי, סיפרו על זכרונות מפסח בצפת ובטנג'ר, סבא אלברטו שיתף וסיפר על הקושי שבפרנסה של סבתא רחל הגדולה שגידלה ארבעה בנים מוכשרים ועצמאיים, ומכרה את הרכוש שהביאה מברזיל כדי שיהיה להם כל מה שהיו צריכים בתחילת הדרך במעבר מטנג'ר לישראל...

וגם על הניסיון להשתלב ולהתפתח בארץ מצד אחד ומצד שני גם על הביחדנס של כל המשפחה המורחבת, שכל האחים היו גרים בסמיכות זה לזה, קומה מתחת לקומה, או בית ליד בית ועל העזרה והנתינה אחד לשני ועל האושר והשמחה ברגעים המשותפים יחד....רגעים שסבא זוכר עד היום.

סבתא שולה(אמא של סימה) הצחיקה אותי בסיפורי קונדס מילדותה בעירק (אישה משכמה ומעלה שמהסיפורים רק גילתי כמה אמיצה ומלאת הומור היא היתה ועודנה) שולה סיפרה על אבא שלה שלימד אותה אחרי שחטפה מכות מילדות אחרות, איך לקחת את החוק לידה ולהיות עצמאית, היא סיפרה על השכנות הטובה עם ערבים ויהודים, ושפעם יהודי גרם לאביה להכנס לכלא ודווקא ערבי היה זה שחילץ אותו, וגם על כמה מעשי קונדס שהיא עשתה כמו לשים ארנק עם חוט ליד אדם שהיה עשיר ולגרום לו לקרקר סביב הארנק במשך זמן ממושך...

וסבתא רוזי(אמא של אילן) שהיה כיף לפתח איתה שיחה על הרפתקאות וטיולים(יש לה יותר חותמות ממני בפספורט!!!) ועל ההבדלים בין הדורות שלה ושל הילדים שלה והנכדים בנוגע לטיולים אחרי הצבא...זוויות ראיה שונות ומעניינות שמסבירות טיפה על השוני בחשיבה בין הדורות...

רוזי גם שיתפה בסיפור מילדותה ברומניה וכיצד נאלצו לברוח בין לילה ברגע שנשקפה סכנה ליהודים בכפר שלה...ואיך אמא שלה הצליחה להוציא את אבא שלה ממחנה עבודה ובכך גם להציל את חייו.

וסבתא אנה שלי, סיפרה על מאמא נינה, סבתא שלה הגדולה, שהיתה אישה מלומדת וידענית של שפות וחוכמת חיים, שהיא פשוט העריצה ואהבה ללכת אליה כדי ללמוד כל פעם עוד משהו.

סבתא אנה סיפרה איך השכנים העריכו אותה ונעזרו בה ושמה של מאמא נינה הלך לפניה....היא היתה אישה חזקה ומלומדת בתקופה שונה לנשים, שהיו לרוב עקרות בית ולא זכו ברובם ללימודים גם אם רצו בכך, מכיון שהלימוד בעיקר היה אז לגברים בלבד בתקופה ההיא ורק תחומים מסוימים הורשו גם לנשים...סבתא אנה זוכרת אותה באהבה רבה.

בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים

והסיפורים כולם מתמזגים לסיפור "יציאת מצרים" אחד, כל אחד ואחת והזכרונות מבית הוריהם, כל אחד ואחת עם הגעגוע והקריצה או החיוך לילדות ולנעורים שהיו, אבל גם כל אחד ואחת עם תחושת הגאווה על כל מה שעברו והתמודדו כדי לאפשר לדורות הבאים לחיות יותר בחופשיות כבני חורין.

כולנו מסובים לשולחן בערב הזה לקרוא את אותה ההגדה ולנסות למזג בין העבר, ההווה והעתיד של כל הדורות באותו רגע....ללמוד מזקני השבט שלנו וללקט את הסיפורים הקטנים האלה כדי שישארו וישמרו למזכרת ושנזכור להעביר אותם הלאה מדור לדור...ממש כמו את יציאת מצרים עצמה. כי מסתבר שלכל אחד יש "יציאת מצרים" פרטית שלו, וצריך לתת לה מקום והקשבה.

וגם מנגד לתת הזדמנות לחדש בכל פעם את המסורת ולהתאים אותה לדור הצעיר במשפחה כמו שילוב של הגדות תלת מימדיות, או הפתעה של אליהו הנביא שנכנס בדלת לתנועות ברייקדנס קטלני, או אפילו להציע פינת ציור של מנדלות לפסח לקטנטנים כדי לשמור על העניין שלהם ורוח החג.

הלילה הלילה הלילה, שמחה גדולה הלילה...היה ליל סדר מקסים, מצחיק, טעים ומשאיר גם טעם של עוד לשנה הבאה ולסיפורים החדשים שיגיעו איתו ויתבלו לנו ארוחת החג.

חג פסח שמח ושבוע טוב ומועדים לשמחה לכולם/ן! דנה