אני רק השליחה

לפני כמה ימים, כיתתי את רגלי בחיפושים אחר מתנות למתנדבים שלי עבור מסיבת פרידה והוקרה שערכנו עבורם במרכז הנוער שלי עליה תוכלו להמשיך ולקרוא כאן , במטרה לשבח עשייה חברתית יפה ומכובדת של שנת פעילות שאוטוטו מגיעה לסיומה.

מפה לשם, בעודי מתבוננת בכלים יפים באחת החנויות, נכנסות לחנות אם ובת, ומסתכלות על חפצים דומים לאלו שאני בחנתי... ובאיזשהו שלב, אני קולטת שהבת מסתכלת וממש בוהה בי.

אז אני מפנה מבט וקולטת שאני דווקא די מכירה אותה...היא בתמורה היתה בטוחה שאני לא מזהה והחלה לומר לי : " את בטוח לא זוכרת אותי, אבל בזכותך פגשתי את בעלי לעתיד!"

סימה והבחור שאותו הקסימה- צילום מאת סימה טולדנו

מודה שאת הפרט הזה לא ידעתי, ושמחתי לשמוע שאי שם בעבר יצרתי מהלך שהוביל למציאת האהבה והאושר של הבחורה הזו. אבל כדי להיזכר מתי זה בדיוק קרה, גיללתי את דף הפיסבוק שלי עד שמצאתי את התאריך והתמונה שהיא המקור לכל הסיפור הזה.

נופר ואני מרימות כוסית לחגיגת סוף סמסטר ב"ויקי כריסטינה" צילום מאת... המלצרית החמודה שלנו, סימה טולדנו!

בתמונה אפשר לראות אותי עם נופר, חברה טובה שלי מהלימודים לתואר ראשון בחינוך, כחלק מהפאן שלנו לערבב ביזניס ופלאז'ר, בנינו סלבוס לבילויים בין כל הלימודים האקדמאים שלנו ובתמונה אפשר לראות אותנו מרימות כוסית ב"ויקי כריסטינה" (שנת 2011) במתחם התחנה תל אביב, מה שלא רואים זה את הצלמת שבמקרה היא גם המלצרית שלנו , ושמה סימה טולדנו.

בעוד שעה מרגע לקיחת התמונה הזו על ידה, היא תגויס על ידיי לשליחות של שנתיים בסן פרנסיסקו , ושם תכיר את אהוב ליבה ותביא אותו לארץ...החתונה מסתבר , אוטוטו, והשדכנית מסתבר, זו אני.

יושבת בשליחות בסן פרנסיסקו על המים... - צילום מאת סימה טולדנו

אז מה כבר אפשר לומר על סיפור האהבה הזה, האמת...די מדהים כל הסיפור. אני התרגשתי מאד לגלות שמה שהחל כניצוץ כשגיליתי אותה, בחורה מקסימה, נמרצת, בעלת אופי טוב, נעימה ששירתה אותנו נאמנה במסעדה, משהו בי בער לגייס אותה ולהפוך את הניצוץ לבערה אמיתית, הייתה לי מה שקוראים "תחושה" לגביה...ולפעמים מסתבר , זה טוב ללכת עם הלב ולא רק עם הראש!

ומהר מאד משבוע לחודש, ליוותי אותה בתהליכים הראשונים של המיון לשליחות בחו"ל, ראיתי שהיא עומדת בזכות עצמה, עוברת שלב שלב, ואלופה בזה ,כמו שזיהיתי מהרגע הראשון (חחח, אני ממש מרגישה סקאוטרית עם פוטנציאל ובדרך כלל אני לא ממהרת להחמיא לעצמי:)

ומפה לשם, שמעתי שהיא קיבלה שיבוץ טוב לשליחות בסן פרנסיסקו והתגלגלה קדימה לשליחות מרתקת של שנתיים בחו"ל בעבודה עם קהילה יהודית , סטודנטים ומשלחת ישראלית.

המרחק לפעמים בין הרפתקה לשגרה ובין מלצרות במסעדה לשליחות בארץ רחוקה הוא קטן, ומסתבר שאפשר לגשר על הפער הזה, ואם יש גשר ..אז הרי זה משובח.

כל העולם כולו גשר צר מאד- סימה ובחיר ליבה - צילום מאת סימה טולדנו

אני מודה שמדי פעם דרך הפיסבוק התבוננתי במעלליה, הרגשתי קצת אחריות אז הצצתי מדי פעם לראות שטוב לה, גם אם אנחנו זרות גמורות משהו בכל זאת מחבר, אולי זו שותפות הגורל בין שליחים/ות, ההרגשה הזו של לפעמים בדידות ולפעמים חיים משוגעים, שאת לא מבינה איך התמזל מזלך לחוות את החוויות המטורפות האלה...יש בשליחות המון עלויות וירידות, אז חשבתי להשאר בראדר למקרה ותצטרך אחות גדולה ומנוסה ומסתבר שהיא הצליחה מעל ומעבר כי היא הביאה איתה אפילו עולה חדש לארץ, והסיבה הפרטית שלה לאהבה...ואת זה מי היה יכול לחזות, זה כבר כוח עליון שגרם לי להבין שבכל הסיפור הזה אני, "הייתי רק השליח!" .

סיימתי לפני כמה ימים את הספר "לאכול ,להתפלל , לאהוב" של אליזבת גילברט ושם היא מספרת את סיפור המסעות שלה אחרי גירושים קשים, ויוצאת במסע דרך איטליה, הודו ובאלי כדי לחזור לעצמה ולמצוא איזון בחיים ועל הדרך היא גם מוצאת (זהירות ספוילר!) ...אהבה.

כריכת הספר " לאכול, להתפלל, לאהוב"

חשבתי על כל הסיפור הזה ועל כל מה שהיא היתה צריכה לעבור כדי להבנות מחדש וכדי להיות מוכנה למר בחור שהגיע ונכנס לה ללב. ולא הייתי בטוחה שזה קורה לאנשים רגילים, כאילו הרגשתי שלמרות שמדובר בסיפור חיים אמיתי, כל המסעות והעליות והירידות של הדמות מוקצנים ובטוח שלא קורים בעולם האמיתי שלנו...כי ככה לא באמת מוצאים אהבה (לפחות לא לפי עולם הדייטים שלי :) וזה נשמע באמת סיפור מהאגדות.

טרילר הסרט "לאכול, להתפלל, לאהוב"

וקצת רקדתי בין העולם שלי לעולם של ליז גילברט ופינטזתי על לצאת לשליחות נוספת באוסטרליה ופתאום למצוא את המר בחור שלי, בקצה של העולם, במקום בבית קפה פה ליד רוטשילד שינקין, ולרגע זה היה נשמע לי נהדר... ההרפתקה קרצה לי, האהבה קרצה לי ומהר מאד החזרתי את עצמי למציאות, הזכרתי לעצמי שספרים יש בשבוע הספר בכיכר רבין וכמו ששבוע הספר הרגע נסגר, אני מוזמנת לסגור את הספר, למקם אותו בשידה בין כל הספרים שכבר קראתי, ועל הדרך לנחות במציאות שלי, כי לא באמת מוציאים ככה אהבה בחיים האמיתיים.

יום למחרת, כיתתי את רגלי בחיפושים אחר מתנות למתנדבים שלי עבור מסיבת פרידה והוקרה שערכנו עבורם במרכז הנוער שלי, מפה לשם, בעודי מתבוננת בכלים יפים באחת החנויות, נכנסות לחנות אם ובת, ומסתכלות על חפצים דומים לאלו שאני בחנתי... ובאיזשהו שלב, אני קולטת שהבת מסתכלת וממש בוהה בי. אז אני מפנה מבט וקולטת שאני דווקא די מכירה אותה...היא בתמורה היתה בטוחה שאני לא מזהה והחלה לומר לי : " את בטוח לא זוכרת אותי, אבל בזכותך פגשתי את בעלי לעתיד!"

יד ביד ולב אל לב- הצעת נישואין- צולם על ידי סימה טולדנו

עכשיו לסימה יש סיפור אהבה מדהים לספר ואולי יבוא יום והיא תכתוב עליו ספר, ואני חושבת לעצמי איזה תפקיד חשוב מילאתי בחיים שלה מבלי שאדע, ואילו תפקידים חשובים אנחנו ממלאים בחיי אחרים והם בנו.

אני מודה שהיא גרמה לי קצת חשק, לרצות להזמין בקהל הקוראים/ות כמה שליחים ושליחות שכאלה שיעזרו לי להתקרב טיפה יותר לסיפור אהבה שלי, שלפעמים מרגיש לי רחוק כמו עד סן פרנסיסקו.

אבל אני גם מניחה שכמו שאני לא יודעת שאני חלק מהסיפור המקסים הזה, אחרים בחיי טווים קורים וקשרים עד אלי, ואולי אני כבר בדרך.

מחכה לראות מה יצא לי בקוביות... ובינתיים מקדישה את הפוסט הזה לסימה (שאותי הקסימה) טולדנו ולסיפור האהבה שלה שגרם לי התרגש ככה באמצע החנות סתם פתאום.