"...תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר"

השנה לקחתי על עצמי תפקיד די מיוחד, כל יום שישי האחרון של כל חודש התעוררתי בחמש בבוקר להדליק את השמש,

(כ, זו הייתי אני, אבל אין צורך בתודות!) עשיתי את זה לגמרי בהתנדבות ומסיבה אחת מיוחדת .

כל יום שישי האחרון של כל חודש, בשנה האחרונה הוקדש למפגש של נבחרת משוגעים, שממש כמוני, מצאו עצמם בחמש לפנות בוקר (ולפעמים הרבה יותר מוקדם!) מתעוררים לפני כולם ואפילו לפני השמש עצמה, רק כדי להיפגש באופן קבוע לכמה שעות טובות, כל פעם במקום אחר בארץ, לסדנת צילום מעוררת במיוחד עם מדריך נדיר במיוחד בשם טל ישראל, רק אנחנו, הוא והמצלמות.

תמונות מתוך המפגשים השונים של נבחרת " נפגשים קבוע "- קורס הצילום של טל ישראל- צילמה דנה סתוי

היינו מתאספים ברכבים מנקודות וויז שונות, מתגלגלים לעבר היעד עם חצובות ומצלמות, עדשות ומצב רוח טוב, (אה כן והכי חשוב כמובן הרבה אוכל!!!), והולכים בעקבות הרועה שלנו לעבר מקומות שאף אחד מאיתנו לא מכיר, לומדים טכניקות חדשות או מנסים כל מיני דרכי צילום שונות ממה שידענו קודם, ובין לבין נהנים מ"הביחדנס שלנו" עם הזריחה.

שעת הזריחה הגדולה באחו בין הפרות- ליד אליקים- צילמה דנה סתוי

מהרגע שקרני האור הראשונות של הבוקר היו חודרות מבעד לעצים ולהרים, למדבריות ולאגמים הרגשנו קסם של ממש ובתוך כל זה אנחנו, שמחים עד הגג מההזדמנות לעצור את העולם ולרדת לרגע הצידה כדי ללכוד מבעד לעדשה אוצרות טבע אמיתיים.

ובמהלכו של כל מפגש, כיאה לנו בקודש, היינו פותחים שולחן ומתפנקים בבראנץ בטבע על קפה רותח של מיקי וחביתיות טריות של אבי ובין לבין לחמים ומאפים טריים, סלטים וגבינות טובות, עוגות ועוגיות שהחבר'ה אפו או קנו וטרחו להביא כדי לשדרג את המפגש וכל זה על איזו תצפית נהדרת בין שמים לארץ, רגע לפני שנחזור בחזרה לעולמנו ולשגרה.

תמונות מתוך המפגשים השונים של נבחרת " נפגשים קבוע "- קורס הצילום של טל ישראל- צילמה דנה סתוי

הכרנו וגילנו קבוצה נהדרת של אנשים שאיתם הרגשנו נורמליים לחלוטין כמבינים אחד לליבו של השני, בידיעה שאפשר להיות לגמרי "אנחנו" בצורך הטבעי שלנו להתקרב בזום-אין לאיזה חרק או צמח מצוי, להיות מוכנים להכנס עם הבגדים למים או להתפלש בבוץ בין פרות בשביל איזו זווית טובה, או אפילו לחצות את ים המלח בשביל לשתות קפה עם סוכר בזריחה ולהתפעל מהגבישים הנוצצים.

שיירה ממולחת- צילום הפוך של דנה סתוי

קבוצה סופר מפרגנת בתגובות לתמונות שהיינו מפיצים בקבוצת וואטס אפ, וסופר נדיבה בהתגייסות לעזרה בטרמפים אחד לשניה או להשאיל חצובה או להתנסות זה במצלמתו של זו, רק בשביל להרגיש ולבחון עוד זוויות ואפשרויות צילום שונות ובעיקר לעזור להתחמם דרך תרגילי אור ופנסים בקור הלילי והמדברי של ים המלח...גם את זה עשינו!

תמונות מתוך המפגשים השונים של נבחרת " נפגשים קבוע "- קורס הצילום של טל ישראל- צילמה דנה סתוי

כי היכולת הזו להתחבר לטבע, למצוא את עצמך עם רגלים במים מחפש זוויות בין הגלים והצדפים ונטען מחדש, מפלס דרך באדמה בשעת זריחה בתוך פרובנס ישראלי בין כרמים ופרות באחו, מחפש השתקפויות של אור וצמחים מהמים ונותן לשמש לחמם לך את הלב מחדש...כל אלו הם רגעים של אור.

תמונות מתוך המפגשים השונים של נבחרת " נפגשים קבוע "- קורס הצילום של טל ישראל- צילמה דנה סתוי

בשבילי ברמה האישית, הקבוצה הזו הייתה המקום הכי שפוי שלי, והמפגש הכי לא קשור ולא מתכתב עם המציאות שלי השנה, אלא מין איזו אתנחתא בצד שמחברת אותי בחזרה למה שחשוב באמת, כמעין דבר שהתחיל כתחביב אך מהר מאד הפך לחבל הצלה .

נביא- סרטן במים במפגש הראשון - צילמה דנה סתוי

אני חושבת שטל ישראל (המדריך), לא באמת יודע כמה תרפיה יש בקורס הזה שהוא יצר שמשלב אנשים, צילום, טבע ואוכל יחד. ואם יכולתי להשפיע באמת, הייתי מכניסה את זה לסל התרופות או לתוכניות אימון אישיות וממליצה לכל מי שעובר משבר או קושי בעולמו ומחפש להשתקם ולהתחזק מבפנים או סתם לשבור את השגרה האפורה שהוא חי בה, להצטרף אלינו לסוג כזה של מסגרת שיכולה להרים מהמצולות ולהיות חלק ראוי בהחלמה ובהבראה עצמה של כל אדם באשר הוא אדם.

וזה טל, אומר הרבה עליך כאדם, שמרפא חולים ומקיץ נרדמים ובעיקר מורה לחיים ואיש של ארץ ישראל היפה שיש בה הרבה חול וקודש דרך עיניך ועדשת המצלמה שלך.

יאן ויאנג בטבע- צילמה דנה סתוי

תמונות מתוך המפגשים השונים של נבחרת " נפגשים קבוע "- קורס הצילום של טל ישראל- צילמה דנה סתוי

תודה על הדרך הנפלאה ועל ההזדמנות לקחת חלק בגלריית התמונות של כולנו שמהווה נקודת שיא בתהליך השנה ומרגשת אותנו ממש במעמד ובהזדמנות לעשות "ווי" אחד גדול על אחת מבין משאלות הלב הרבות שלנו כחלק מה- bucket list (משאלות הדלי בתרגום חופשי, של דברים שיש לעשות לפני סוף החיים)

כרזה של הגלריה המסכמת שנה של צילום יחד

שמחים להיות בנקודת הזמן הזו, לסכם שנה סופר מרתקת ולהודות על "נפגשים קבוע" שהיתה מסגרת יוצאת דופן מהנורמה וגרמה לנו "ללכת נגד הרוח" כמו בשירו של שלום חנוך, לקחת את התחביב הזה הקטן שלנו ובמקום לשמור אותו במגירה ולהוציא לפעמים, כמו מה שאנשים אפורים רבים סביבנו עושים, הצלחנו להוציא אותו לאור, ולהפוך אותו למאור הגדול שממנו אנחנו ניזונים ויוצרים יחד בקביעות ובאהבה.

כי רק אנחנו יודעים כמה זה נכון ש " הכי חשוך לפני עלות השחר".