יאש אלוהים או מה אפשר לעשות ברומניה?

רומניה הפתיעה אותי עוד בשדה התעופה!, מודה שלא באתי עם ציפיות, בקושי באתי עם כרטיס טיסה אבל שיחה אחת עם רות רונן, המדריכה שאחראית על השמחה שלי וגם על טיול הנשים הזה, שינתה לי את כל התכניות.

אז מה זה משנה אם לא ידעתי דבר על רומניה קודם לכן?!, ידעתי את מה שחשוב, שאני בחברה טובה ובהובלה טובה ואולי גם אמצא תשובה טובה למשאלות החיים והלב שלי.

מרחפת באוויר/ צילום דנה סתוי

מה שכן, יש לפחות חמישה דברים שכן למדתי על רומניה ובעיקר על יאשי, העיר בה נחתנו, כבר ביום הראשון והם:

1.יאש /יאשי היא העיר השלישית בגודלה ברומניה

ובעברה גם הייתה עיר בירה.

2.היא המקום אליו הגיע נפתלי הרץ אימבר וכתב על מפית בבית קפה את אחד הבתים בשיר " התקווה", אז ודאי אנשים שבאים לכאן מתמלאים בהרבה מאד תקווה וזה כבר סימן טוב בשבילי.

3.ההורה, ההיא עם הה', היא במקור מכאן, הורה ברומנית, משמעותה "מעגלים". וגם כאן כשיוצאים לרקוד, אומרים "הורה".

4.גם קללות בעברית התגלגלו במקור מכאן, כמו המילה "דביל" ועוד כמה...(אז עדיף לא לקרא ככה לנהגים כאן, כי לרוב תהיה תגובה!)

5.סיפור אמיתי- בכל הטיסה שלנו ליאשי טס איתנו ספר תורה שקבוצת מאמינים הביאה איתה מישראל לשם במיוחד כדי לחגוג ראש חודש למחרת בבוצאץ', לזכר הבעל שם טוב הקטן.

כשאומרים "שדה תעופה", מתכוונים בהגדרה המקורית שלו ליאש ברומניה, כי רק כאן המטוסים נוחתים מטר(באמת!) מהטרמינל בשדה ירוק ורחב

ואנחנו מצאנו עצמנו מדלגות פנימה לביקורת דרכונים עם ספר תורה שהביאו במיוחד קבוצת מאמינים בשילוב עם איכרים מקומיים. כולם ביחד גרמו לכל התפאורה הזו להראות כמו סצנה מ"כנר על הגג"...וכל שלנ נותר כמיטב ה"מסורת" הוא להתחבר להוויה המקומית, לראות את הנופים היפים של אלוהים, להרים כוסית "לחיים", לרקוד אפילו קצת הורה מקומית ומשלנו ...ובעיקר, להודות על ההשגחה העליונה שהביאנו עד הלום / צילום דנה סתוי

אנחנו על המפה-

נחתנו ואכלנו צהריים במסעדה מקומית מעולה בעיר יאשי, במיקום מרכזי בין הקניון הגדול של יאש לבין טירה מימיו של הדיקטטור צ'אוצ'סקו, שהפכה עם השנים למוזיאון אדיר ממדים לאחר שאמרו לצ'אוצ'סקו "צ'או" והחליפו את השלטון במשהו פחות רודני.

נסענו לאיזור בוקובינה, לכפר איכרים קסום בשם פוטנה – נסיעה של כשלוש שעות וחצי שבמהלכה הנוף השתנה מעירוני ומעט קודר, לירוק ושוקק נחלים והרים, והחיבור הזה לטבע היה אחד מהתבלינים שהוסיפו לנו טעם ופלפל לטיול.

מתחברת לטבע שלי/ צילום דנה סתוי

הטירה/מוזיאון של צאוצסקו ביאשי/ צילום דנה סתוי

כשהגענו ליעד ב"ווילה"שלנו, ששמה הלך לפניה עוד מימי הטיול לאיטליה, היא נראתה כמו במגזינים, ה"וואו" של כולנו נשמע למרחקים ועורר את כל הכבשים בכפר שהלכו כבר לישון...הווילה עצמה עמדה בכל ההבטחות בהצלחה רבה וממש היה קשה לנו להיפרד ממנה, כמו עוד בת בית בחבורה, כולל הפרידה מהג'קוזי בחצר ומחדר הספא שהפתיע עם מסאז'ית מקומית, האח הגדולה ליד כסאות הנדנה ושטיחים מחממי רגלים, הערסלים בגינה והנחל שזרם אחורי הווילה והיה במרחק נגיעה, כל אלו גרמו ל מאיתנו להתעצב עד דמעות שכל הטוב הזה נשאר שם ולא חוזר במזוודה איתנו.

הצצה "לווילה" הכי שווה ביקום/ צילום דנה סתוי

בערב כבר עשינו היכרות עמוקה יותר עם ארוחת ערב מקומית ושם, בין הבישולים והסיפורים הבנתי למה הייתי צריכה להגיע דווקא לשם.

הניסיון חיים של הבנות והדרכים השונות בהן הן צלחו והובילו את חייהן, גרמו לי קודם כל להרגיש שאני בחברה טובה.

הרגשתי שמבינים אותי ואני אותן ומכל סיפור יכולתי לקחת כמה תובנות לעולם שלי ולדרך שאני מבקשת לסלול מכאן והלאה.

חבורה של נשים מלאות אהבה/ צילום דנה סתוי

כל אחת מאיתנו נושאת בחבילה משלה, אבל זכיתי להכיר נשים מעוררות השראה, מרתקות, מיוחדות, חמות ומלאות אהבה לחיים, לעצמן ובכלל, שהבנתי שדרך המפגש איתן ,אני בעצם פוגשת את עצמי.

הכרתי את רונית שעושה חיל בעולמה החינוכי בחו"ל ואת דיצה שהיא פצצת אנרגיה מהלכת, וגם את חדווה שהיא לוחמת של החיים ועוף החול בעצמה ואת שושי הכרתי טיפה יותר אחרי הטיול שלנו איטליה וגיליתי אישה מלאת אהבה ושקשוקה, וגם התחברתי יותר לעידית שיחד הייתה לנו אחוות שותפות לצילום ולחדר...וגם למפלים במקלחת, גיליתי את אפרת שהסיפורים והטלנובלה שלה סיפקו לנו הרבה שמחה, רחל שהיא עצמה אשת שלום ומלאכית לא קטנה, שרית וחדווה השנייה (נשות חיל) שיחד לימדו אותנו על רעות אמיתית (וגם איך באמת קובעים חוגים לילדים?!), דלית שהייתה מקור לששון וקולגה למלחמות ולניצחונות ורות..שעליה נכתבו אין סוף ברכות לאהבה והיא זו שמאגדת את כולנו כברכה אחת יפה בעצמה, על כולנו.

שרית, אפרת,דלית, ואני, רות, עידית,חדווה, חדווה, רחל, דיצה ושושי-נבחרת חלומות

אורגת השטיחים המקצוענית ואנחנו: אפרת, דיצה ואני/ צילום -דנה סתוי

איך אומרים לחיים ברומנית?- מקנחים בארוחה מקומית בבית של זוג רומני מקסים/ צילום דנה סתוי

אני ועידית באנו להנות/ צילום דנה סתוי

12 ברכות-

וזו החבורה שזכיתי להכיר בצמתים האלה, שבאים בגילאים שונים, מסיבות שונות ומרקעים של חיים וסטטוס שונה, כולנו עוצרות בצד, נושמות שנייה עמוק, מתבוננות היכן אנחנו, בודקות שוב את החלומות שמשמשים לנו מצפן לדרך, נעות בכיון הנכון ואם צריך, אז גם מחשבות מסלול מחדש. (בשביל זה גם כתבתי שלומדים כאן מ רות על אומץ לב)

דלית, חדווה ואני במנזרים הצבעוניים שזכו לאות מאונסקו/ צילום -דנה סתוי

זו גם הסיבה שכל הקסם הזה קורה בטבע בין הרים ונהרות או תוך כדי הליכת בוקר יומית בכפרים של בוקובינה. כי כשאנחנו בעיר, בתוך האורבניות והשגרה הסואנת, הרעש החיצוני של העיר הוא כל כך חזק, שקשה לשמוע את הלב שלך ולכן כדאי לעיתים לנדוד להרים, שם כל צליל מהדהד למרחקים ועולה עד השמיים וחזרה. ואם הולכים לאיבוד בחשכה, אפשר תמיד לנווט באמצעות הכוכבים והירח שזוהרים ובוהקים כמעט לבדם בחושך הגמור ואם נביט טוב, נראה כמה נופלים במיוחד בשבילנו, רק כדי שנוכל לבקש משאלה.

עפות על החיים/ צילום דנה סתוי

ואני הרי הגעתי לשם בעקבות הלב, תהיתי בלבי מה יהיה עלי ועל האהבה שמאחרת לבוא לי, מניחה שזו גם הייתה המשאלה שלי מהכוכבים, רציתי סימני דרך כדי שאדע שאני בנתיב הנכון ודווקא בהרים בווילה הרומנית, תוך כדי סיום סדנת לוחות חזון בה גזרתי והדבקתי את מה שהלב שלי מבקש כעת, התאספנו בחזרה כל הבנות למעגל הורה משלנו של כיסאות ולוחות חזון. הקשבתי ללוחות הלב של הבנות ופתאום קלטתי משהו שלא שמתי אליו לב קודם לכן... לשמות שלהן שהסתדרו ממש כמו מערך כוכבים מושלם והרגישו לי לרגע שזה נעשה במיוחד בשבילי.

כמה כיף אפשר כבר לעשות בשבוע?! הנה התשובה../ צילום דנה סתוי

רות ואני- מפגש חזון ולא מקרי בהחלט! /צילום דנה סתוי

הרי אני באתי בששון ובשמחה לטיול הזה ומצאתי עצמי יושבת ליד רינה (רונית), דיצה וחדווה ובליבי חשבתי, מה הסיכויים שאלו השמות של חבורת נשים קטנה ואינטימית מכל השמות שבעולם?!, (ורות, ודאי תאמר על זה ששום דבר אינו מקרי?!)

השמות שלהן ברובן היו כפי שהן מופיעות בשבע הברכות בחופה במעמד החתן והכלה:

בברכה השביעית מביניהן מצוינים הביטויים שכולנו מכירים כמעט בעל פי: " ששון ושמחה, גילה רינה דיצה וחדוה אהבה אחווה שלום ורעות."

דיצה ורינה(רונית ) וחדווה ואני...מה יגידו הכוכבים על הברכה הזו?/צילום דנה סתוי

חזרנו ישר לשבועות באווירת החג הלבנה עם חולצה רקומה מרומניה וטנא על הראש וברכה לאהבה שתבוא.../ יעל קלו מור

הופה רומניה סטייל/ צילום דנה סתוי

אז ככה מצאתי את עצמי מבקשת סימנים לאהבה שבדרך ומוצאת אותה בכל תמונת סלפי שלנו בהרים והגבעות של רומניה, ואולי זה בזכות הספר תורה שהשגיח עלינו עוד בתחילת הדרך במטוס ואולי זה בזכות "התקווה" של נפתלי הרץ אימבר, שמסתבר נמצאת בכל מקום, אבל נכתבה רק כאן על מפית בבית קפה עם עוגת פפאנש מתוקה. ככה שאפשר כבר לסכם את החוויה ולומר שהגענו עם ברכה והשגחה עליונה וחזרנו עם תקווה בלבבות.

דנה סתוי