רוקמות חלומות- עבודת יד אתיופית משדרות

כחלק מסיור בין יומיים לאזור עוטף עזה עם משלחת שאירגן איגוד כתבי הבלוגים בישראל בשיתוף פעולה עם בלוגרים ובלוגריות ומשווקי תיירות מקומיים, יחד חברנו ליומיים מרתקים בשדרות, נתיבות, אשקלון ותלמי יפה מתוך שאיפה להביא לכם את הדברים המיוחדים, העוצמתיים והמרגשים ביותר שיש לאזור להציע...

ומכיון שפסטיבל דרום אדום כבר פתח את שעריו, הנה עוד כמה סיפורים פיקנטיים ממקומות שיש בהם כל כך הרבה קסם, שפשוט לא כדאי לכם להפסיד! (פספסתם את התחנה הראשונה- אפשר לקרוא על קפה גותה המעולה ועל "המשלחת" גם כאן!)

תחנה שנייה-רוקמות

מיזם עסקי חברתי המקדם מפגש תרבותי בו מוצגים דברי אומנות ותכשיטים בעבודת יד של רקמה אתיופית ייחודית, על ידי נשות הקהילה האתיופית בשדרות ובהובלת טל אנגדיה וצילה לוי שמניעות את המיזם וגם מקדמות שיח נשי מיוחד ומרגש בין נשים והחלומות שלהן.

טלי אנגדיה, הגיעה לארץ במבצע שלמה בגיל 8. תושבת שדרות 39 שנים, היא הפנים המחייכות בכניסה למרכז הקהילתי בו גם נוצר הרעיון מאחורי המיזם "רוקמות" שבאנו להכיר מקרוב.

המיניבוס שלנו נעצר בשעות הבוקר המאוחרות באמצע שכונת חגי בשדרות. שכונה קטנה של עולים שהתקבצו ועלו בגלי העלייה של ברית המועצות ובעיקר מאתיופיה (מיקס של אנשים מגלי העליה של שנות ה-80 שהגיעו ברגל ושנות ה-90 מבצע שלמה במטוס)

הבנייה קלה ומסביבנו צמודי קרקע, והשכונה עצמה, כך מספרת לנו טלי שמקבלת את פנינו, נבנתה בזריזות כתוצאה מצורך לשכן את העולים שהגיעו בבת אחת ובכמות. הצפיפות במקרה או שלא במקרה, מזכירה את הכפר שגדלו בו, והמרכז הוא הלב הפועם של הקהילה, כמו באתיופיה.

המשפחות שחיות שם שותפות פעילות באירועים וחגים והמרכז הקהילתי נותן מענה הוליסטי למשפחה כולה. המרכז מעניק מענה גם לפער הבין דורי, לדוגמא ילדים שלא דוברים אמהרית, לנוער שזקוקים למרחב חברתי, והמבוגרים שצריכים גם מקום משלהם... יש פער בין האומנות והתרבות האתיופית וההיסטוריה בין  הדורות וכל דור מבטא את הצורך שלו...עברית, חוגים, עזרה בלימודים, וגם, מפגש חברתי לנשים.

ככה בעצם נוצר המיזם "רוקמות" מתוך צורך שעלה בקרב הנשים האתיופיות הבוגרות שביקשו ליצור לעצמן מרחב שגם מבטא את האומנות הנשכחת מבית, את הריקמה האותנטית והייחודית כחלק ממלאכות היד שהנשים שלטו בהן בכפרים... והועברו מאם לבת כמסורת. וגם מיזם עסקי כלכלי שיאפשר להן לתמוך במשפחות שלהן ובעצמן כנשים עצמאיות יותר, ולייצר בין היתר תכשיטים מעשי ידיהן להתפאר, שיוכלו לספק עבורן הכנסה נוספת מכוח אחדותן כקופארטיב עסקי חברתי.

לרקום חלום-

"רוקמות" מבטא את השאיפה הזו, ומהווה "גירל פאוואר" במיטבו כשיתוף פעולה מרגש בין עולות בוגרות מאתיופיה לבין מתנדבות וותיקות מהקיבוצים הסמוכים ומשדרות עצמה. ויחד וללא סיוע עירוני או נוטל חסות כזה או אחר, הן מוציאות את האומנות שלהן לפועל ומרוויחות מהתוצרת שלהן בעצמן.

ועל הדרך נפגשות יחד מדי שבוע בימי ראשון כמפגש חברתי שמוציא אותן קצת מהבית ומאפשר להן להתאוורר, לתרגל שיטות אומנות וריקמה שונות ולבטא בכך את הקול שלהן שבדרך כלל מושתק או לא בא לידי ביטוי בגלל השפה או בגלל המנהגים המקבעים את מקומה של אישה בחברה האתיופית. ומה שהיה יפה בעיני לשמוע ולראות הוא שדווקא דרך הריקמה, לפי הסיפורים של טלי, הן מביעות את האישיות שלהן, דרך הצבעים העזים, ומביאות את הסיפור שלהן לקדמת הבמה. וזה שופר שראוי מאד לתמוך בו...במיוחד נשים שמבינות לליבן של נשים.

זמן קפה-

בתוך משפחה בה האמא מעניקה מכל זמנה ומרצה לטובת ילדיה ובעלה, נוצר צורך להחזיר עטרה ליושנה ולקדש "זמן קפה"- מרחב שהוא הפסקה מכל המירוץ ובו לזמן אין חשיבות. זמן קפה זה זמן קפה , שלוש פעמים ביום. מנהג מקובל לשתות בנחת, לקחת את הזמן, לקיים שיח ולא למהר. יש כבוד לקפה. והנשים יצרו לעצמן מפגש קפה שכזה, כדי ליצור מקום וזמן שלא מוענק לאף אדם אחר פרט לעצמן.

במפגש עצמו הן לומדות ומתנסות בעברית יחד עם המתנדבים או דרך הביקורים שמתואמים מראש עם

קבוצות שונות שמגיעות לבקר אותן ולרכוש את התוצרת הייחודית שלהן. הן מכינות כל אחת בביתה מהמאכלים האותנטיים ופותחות שולחן לתפארת, (אנחנו רבנו בינינו מי יבצע/יקח חתיכה מהלחם החם קודם?!) השולחן באמת עמוס כל טוב שנותן טעימה, תרתיי משמע, מהמטבח האתיופי שמתחבר באורח פלא עם הטרנד הטבעוני והצמחוני.

כך שכל קבוצה שמגיעה לבקר, זוכה לסיפור על תהליכי היצירה, רואה את התוצרים השונים, טועמת מהאוכל ונהנת מהקפה החם המוגש בנחת ומקבלת הזדמנות למפגש אנושי מרתק עם נשים שנשכחו מעט מאחור וכעת, יוצרות לעצמן מקום.

"צריך כפר שלם כדי לגדל ילד"-

טלי וצילה, המובילות את המיזם עצמו מספרות שכאן באמת מתקיים הפתגם הידוע ש"צריך כפר שלם כדי לגדל ילד".

ההתגיסות הזו נועדה לתת דוגמא גם לדורות הבאים, לייצר פרנסה ראויה, לקדם אומנות יחודית שיוצאת מכותלי שדרות ותופסת לה מקום בארץ ואולי גם בעתיד בעולם. ולנשים בפרט ולתושבים כאן בכלל, יש אחריות קהילתית לכל אחד ואחת. כל אחת מהנשים היא כמו אמא לכל אדם שגדל בקהילה. יש מעורבות והדדיות ואולי זה מה שמניע את המיזם הזה קדימה. אז אם אתם קופצים לאזור או שיש לכם קבוצה שרוצה לקבל ערך וגם לתת ערך בחזרה...זה בדיוק הכתובת עבורכם!

זה מקום שבו הנשים רוקמות לעצמן את החלומות...

כתובות ליצירת קשר והגעה: ‏רחוב חגי 30‏, שדרות‏ התקשרו 08-689-0171 פיסבוק רוקמות- https://www.facebook.com/pg/rokmot/about/?ref=page_internal

והנה סרטון שמסכם את הסיור של המשלחת בעוטף עזה ונותן הצצה לכל החלומות והאנשים שפגשנו שם בדרך וקיבלנו מהם המון השראה:

מבטיחה להשאיר לכם עוד כיוונים והמלצות לפעם הבאה שאתם באזור והתחנה הבאה קשורה במוסיקה של שדרות ועם כבר חלומות, אז אתם חייבים להכיר את תרבוש בשדרות- מיזם של מוסיקה, שירה כתובה ומדוברת והרבה גרוב מקומי כמו שרק שדרות יודעת להוציא לעולם.

וגם אצל חברי למשלחת שהוסיפו טיפים מעולים:

• כנסו לבלוג של גלית קידר "שעמום הוא בחירה"- שדרות – קשת הצבעים שמעבר לאדום

• כנסו גם לבלוג של מאיה "STEP OUT OF THE BOX"- חלק א’ – שדרות, נתיבות, המלצות לטיול בדרום הירוק של ישראל

• כנסו גם ל "הבלוג של שלגית-טיולים חברתיים לחו"ל"- הקסם של שדרות

מוזמנים גם להשאיר לי תגובות כאן אם אהבתם את הפוסט והסרטון, וגם להכנס לתמונות נוספות, אתם יותר ממוזמנים להכנס לאינסטגרם שלי שמלא בתמונות חדשות מהטיול האחרון בשוויץ ומהפריחה האחרונה והמפתיעה בעיר הולדתי יבנה...כנסו ממש כאן!